החלטה בתיק מ"ת 41258-09-12

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב.

נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו מיוחסות לו בשלושה אישומים שונים עבירות של דרישת נכס באיומים, סחיטה באיומים, איומים וקשירת קשר לפשע.

בתיק זה ישנה הסכמה לראיות לכאורה ולעילת מעצר, והמשיב נשלח לצורך קבלת תסקיר מעצר. תסקיר ראשון הוגש לבית משפט, ובסופו שירות מבחן לא בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב.

ביום 17.10.12, בהתאם לבקשת ב"כ המשיב הוריתי על הגשת תסקיר משלים שייתן התייחסותו לחלופה חדשה. תסקיר שכזה הוגש לבית משפט ביום 25.10.12 וגם בו שירות מבחן אינו בא בהמלצה לשחרורו של המשיב.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 25.10.12, עתר ב"כ המשיב להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר חרף המלצות שליליות של שירות המבחן. זה הקדים וציין כי גם אם מיוחסים למשיב 3 אישומים שונים, ניתן לראותם כמסכת עובדתית אחת, וכי ההפרדה הינה מלאכותית. עוד הוסיף וציין כי בשעה שמדובר בעבירות של סחיטה באיומים שאין אלימות בצדן, אין לדבר על חזקת מסוכנות והנטל עובר על המדינה להוכיח קיומה של מסוכנות שכזו.

המשיב נפל בלשונו, אולם מדובר במי שמדבר ו"מקשקש", אולם לא עשה כל שימוש באלימות פיזית. הפנייה של המשיב למתלוננים נעשתה על רקע היכרות מוקדמת, ועל רקע כך שהמשיב סבור כי אלו חבים לו כספים שונים. עוד הצביע על חלוף הזמן מאז הגשת התלונה ועד למעצרו של המתלונן באופן שיש בו ללמד שגם המשטרה סבורה הייתה שהמסוכנות אינה ברף הגבוה.

לגופם של התסקירים ולמאפייני המשיב, זה מפנה לכך שהמשיב הצליח לצאת מחברה שולית ומשנת 2004 אין לחובתו כל הרשעות. זהו מעצרו הראשון. המשיב עבד תקופה ארוכה עד אשר נפצע בתאונת דרכים. המסוכנות הנשקפת ממנו קיימת, אך מבלי ששירות מבחן ציין כי מדובר ברמת מסוכנות בינונית או גבוהה. מעבר לכך, ציין כי למשיב כבוד לאביו, המפקח המוצע, כך גם התרשמות שירות מבחן כי האב מודע לאחריות אותה הוא נוטל. לדבריו, פסילת אביו של המשיב כגורם שאינו סמכותי דיו - בטעות יסודה. האב ידע לשמש בעבר חלופה לאנשים אחרים ואף להוציא את המשיב ממעגל הפשיעה לעבר מעגל העבודה. עוד ב"כ המשיב הביע מורת רוחו על פסילתו של הערב מן העיר לוד, אשר יש בה להרחיק את המשיב מרחק רב ממקום מגורי המתלונן. המלצת שירות מבחן כשמה כן היא - המלצה, ובית משפט הוא הגורם המחליט.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב, בשים לב למסוכנות הנלמדת ממעשיו הלכאוריים של המשיב, בשים לב לתסקירים השליליים, לעברו הפלילי, לחששו של המתלונן מן המשיב, וכן ביחס לחלופה הקונקרטית אשר אינה מספקת פיקוח הולם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על התסקירים השונים, לרבות חומר החקירה שהובא לעיוני, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת.

ראשית, פתח דבר אתייחס לכתב האישום המיוחס למשיב ולחומרה הרבה המגולמת במעשיו. אשר לאישום הראשון, יש ליתן הדעת לעובדה כי המשיב עושה שימוש בזהותו של אדם הנמנה על משפחת אל חרירי מטייבה, על מנת להטיל מורא על המתלונן. המשיב מפנה איומים קשים כלפי המתלונן לרבות איומים בהם זה מציין כי יערב אנשים נוספים ש"יטפלו בו", שבמידה ולא יכין את הכסף "יערוף" את ראשו, וכי גם אם יישב 10 שנים "בפנים" יש לו אנשים בחוץ שיוכלו להגיע אליו.

המשיב, באישום הראשון, שב וחוזר מספר פעמים בפני המתלונן כי אין לו טעם לפנות למשטרה, שכן המשטרה לא תעזור לו. המשיב, במהלך שיחות האיומים, מערב אדם נוסף, אשר מציג עצמו כנידאל. המשיב אינו פוסק מאיומיו גם לאחר שלכאורה שולם צ'ק על סך 1,900 ש"ח, מגיע פיזית לעסק של המתלונן ואגב כך מפנה איומים כלפי מזכירתו של המשיב.

תחילתם של האיומים בסוף חודש יוני 2012 והמשכם עד ליום 13.8.12, כך שאין המדובר במעידה רגעית או דברים הנאמרים בעדנא ריתחא. להשלמת התייחסותי לגבי אישום זה אציין כי גם אם לכאורה המתלונן חייב למשיב כספים, אין בכך כדי להצדיק ולו ראשית הצדקה התנהלות שכזו, כאשר ממילא על פי האמור בכתב האישום אין דובר בחוב ישיר של המתלונן למשיב אלא כלפי אותו נידאל.

גם ביחס לאישום השני והשלישי נלמדת מסוכנותלא מעטה כאשר בשל חוב נטען בגובה 4000 עד 8000 ש"ח, המשיב אינו מהסס להפנות איומים  קשים כלפי עו"ד סמארה. גם כלפי העו"ד המשיב שב וחוזר כי לא נרתע מהמשטרה או מהיותו של המתלונן עו"ד. המשיב מפנה איומים קשים, בכללם מציין כי ישלח אנשים להרוג את עורך הדין. המשיב אינו מהסס להפנות איומים גם כאלה הנוגעים לילדיו של המשיב, לציין בפני המתלונן פרטים אישיים שלו, ללמד על מידת רצינותו, ואגב כך להגביר את המורא ממנו. המשיב מתקשר לביתו של המתלונן ומאיים על אשתו, וכפי שעולה מן האישום השלישי, מצלם את ביתו של המתלונן, תוך העברת מסרון ובו אמירת איום מרומזת בה ציין כי "יש לך בית יפה".

כאן המקום לציין כי המעשים המיוחסים למשיב באישומים השני והשלישי מבוצעים בחלקם באותה עת בה המשיב מבצע לכאורה את האמור באישום הראשון ושילובים יחדיו יש בו כדי ללמד על התנהלותו ואופיו של המשיב, כנגזרת מכך המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. כאמור, המשיב אינו מסתפק אך בדיבורים, מגיע למשרדו של המתלונן באישום הראשון, מצלם את ביתו של עורך הדין באישום השלישי, ומפנה איומים כלפי המתלוננים, גם כלפי צדדים שלישיים.

העבירות של סחיטה באיומים, הן עבירות המלמדות על מסוכנות ואינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר [ראו, למשל: בש"פ 7283/98 גמלט נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 6.12.1998); בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 14.11.1999); בש"פ 5435/03 קייסי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.6.2003)].

ראו בנוסף:

"...בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם, וכי בדרך כלל עבירות של סחיטה באיומים, ועבירות בהם הנאשם מפיל חיתתו על קרבנו, אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראה למשל: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך ואח' (לא פורסם, 18.8.2003) ופסקי דין נוספים המאוזכרים בו). כן נקבע כבר לא אחת כי בעבירות מסוג זה אף טבוע חשש לשיבוש הליכי משפט, בדרך של הטלת מורא על קרבן האיומים (בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.2002)), וכי העבירה של סחיטה באיומים אינה מתאימה בדרך כלל לשחרור לחלופת מעצר". (ראו בש"פ 3355/04 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004))" [בש"פ 7759/08 מדינת ישראל נ' עמיר ולמר (טרם פורסם, 23.9.08)].

ראו עוד:

 "עבירה של סחיטה ואיומים נמנית על סוג העבירות שניתן להמשיך ולבצען גם כאשר אדם ספון בביתו". ואכן פעמים רבות כבר הובעה בבית משפט זה הדעה כי עבירות של סחיטה באיומים, כמו גם עבירות אחרות בהן זורע הנאשם פחד בליבם של קורבנותיו, לרוב אינן מתאימות לחלופת מעצר (ראו בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך, פ"ד נז(6) 77 (2003); בש"פ 2938/05 גזאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 3431/08 שלום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2008)). אף-על-פי-כן, ברי כי על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לחשש הקונקרטי הנשקף מן הנאשם (ראו בש"פ 9650/07 מדינת ישראל נ' בטיטו (לא פורסם, 19.11.2007))." [בבש"פ 2207/09 רוני אליקיאשווילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.4.09). פסקה 12 להחלטת כב' השופט מלצר].